פרשת תזריע: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

$(function(){setImageBanner('2f201b35-e8c2-4207-8504-00a770b941dc','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,false,54813,'Image','');})

בתחילת פרשת 'תזריע' מצווה אותנו התורה על מצוות המילה. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". יהודי שנולד לו בן זכר מצווה ביום השמיני להכניס את בנו לבריתו של אברהם אבינו. הליך המילה הינו אחד מהפעולות הכירורגיות הפשוטות והשכיחות ביותר בעולם. הרב דוד הכהן שליט"א על פרשת השבוע המדברת מצוות המילה, פרשת תזריע>>>

הרב דוד הכהן שליטא

פרשת "תזריע" בפי הרב דוד הכהן שליט"א: אף-על-פי שנצטווינו על מצוות מילה עוד בזמן אברהם אבינו, כאשר הקב"ה ציווהו למול את עצמו, "אתה וזרעך אחריך לדורותם" - בכל-זאת אין אנו עורכים ברית-מילה מפני הציווי ההוא לאברהם אבינו, אלא מפני הציווי שנאמר כאן בפרשתנו.

עיקר כניסתה של הנפש הקדושה לתוך הגוף נעשית בעת ברית-המילה. לפני הברית עדיין לא הושלמה ההתחברות בין הנפש האלוקית-היהודית לבין הגוף, ורק באמצעות הברית נוצרת ביניהם התאחדות גמורה. זו הסיבה לכך, שמעת ברית-המילה כל ילד יהודי הוא בן העולם-הבא (כדעת כמה פוסקים). 

הברית היא כשמה - אות-ברית בין הקב"ה לעם-ישראל, אות נצחי הטבוע בבשרו של כל יהודי והמבטא את הקשר העמוק בין הקב"ה לבין עם-ישראל.

ייחודה של מצוות המילה הוא בהיותה מצווה תמידית. הגמרא במסכת מנחות מג, ב. מספרת, שדוד המלך נכנס פעם לבית-המרחץ, וכשראה עצמו ערום אמר: "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצווה". וכשנזכר בברית-המילה שבבשרו נתיישבה דעתו. מכאן, שזו מצווה מתמדת הנמשכת לנצח

בשעת הברית נוהגים לברך את הרך הנולד: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

והשאלה למה רק בשעת ברית המילה מברכים את הרך הנולד כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים. למה לא מברכים גם את חתן הבר מצוה כשם שנכנס למצוות יזכה לתורה לחופה ולמעשים טובים, וכן בחופה, כשם שנכנס לחופה יזכה למעשים טובים וכו'...

פעמים שאדם לא מקיים מצוות בגלל עצם הציווי לקיים את המצוות אלא מפני כל מיני סיבות אינטרסנטיות אחרות. סיבות חברתיות או בשביל כסף, כבוד וכדומה.

במצוות המילה יש מסר חשוב. כשם שתינוק זה מקיימים בו את מצוות ברית המילה ללא שיהיה כל אינטרס לתינוק, ללא שום נגיעה אישית, מברכים אותו שכך יזכה גם לקיים את התורה, ויזכה לחופה ומעשים טובים ללא כל אינטרס אישי ונגיעות אישיות, אלא לשם המצוות עצמן

זאת ועוד. אדם יכול להתנתק מכל דבר שהוא. אדם עובד בעבודה מסויימת אם לא מוצאת חן בעיניו העבודה הוא יכול לפרוש ממנה. אדם גר בבית מסוים אם הבית לא מוצא חן בעיניו יש באפשרותו לעזוב את הבית ולעבור לבית אחר או לעיר אחרת או אפילו למדינה אחרת.

אדם למד מקצוע מסוים יכול גם ממנו להתנתק ולעבור למקצוע אחר. אדם נשא אשה ולא מסתדרים יכולים להיפרד ולבנות חיים חדשים.

דבר אחד לא ניתן להיפרד ממנו. ברית המילה. ברית המילה היא בגופו של אדם ולא ניתן להתנתק ממנה כל ימי חייו. אות נצחי הטבוע בבשרו של כל יהודי והמבטא את הקשר העמוק בין הקב"ה לבין עם-ישראל

אשר על כן מברכים את הרך הנולד. כשם שזכה למילה שהיא קשורה וטבועה בגופו ואינו יכול להתנתק ממנה, כך יזכה לתורה, לחופה ולמעשים טובים שיהיה מחובר אליהם לכל ימי חייו ויהיו חלק ממנו דוגמת ברית המילה

שאלה נוספת אנו מברכים את הרך הנולד:

כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים. וכי מעשים טובים  חייבים רק לאחר החופה, מעשים טובים חייבים כבר מגיל בר מצוה, לכן היה צריך לברך את הרך הנולד כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה, למעשים טובים ולחופה?

זאת ועוד יש שנהגו בברכת המזון של סעודת המילה לברך: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ, מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה דָמוֹ, וִיהִי יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אמן:

נשים לב שבברכה זו בתחילתה מברכים את ההורים הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ, ובהמשך אומרים, מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה דָמוֹ, שהכוונה היא לילד.

תמה האדמו"ר רא"מ מגור לכאורה היו צריכים לומר את התיבות "ומיום השמיני ירצה דמו" בסמיכות להרחמן הוא יברך "את הרך הנימול", כי הלא "ירצה דמו" נסוב על הנימול? אז את מי מברכים בברכה זו את ההורים או את הילד?

התשובה לכך היא.

כל מצוה שאנו עושים מורכבת משני חלקים. חלק הראשון זה כוונת המצוה, לכוון לפני עשיית המצוה. וחלק השני זה מעשה המצוה בפועל. שלמות המצוה היא כאשר המצוה נעשית בשני חלקיה, גם כוונה וגם ביצוע

לפי זה, תינוק שנימול בן שמונה ימים לא ידוע אם הוא מרוצה ושמח במצוה ובייסורים, כי הרי אין לו כל אפשרות להתנגד. מה גם שאינו יכול לכוון על מצוות המילה הנעשית בגופו שהרי הוא בן שמונה ימים בלבד ואם כן המצווה חסרה את הכוונה וממילא לא קיים את מצוות המילה בשלמות

אחרי שב"ה תינוק זה יגדל, ישא אשה, יוולד לו בן ויכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, אזי מתגלה הדבר למפרע שגם מילתו עצמו היא לרצון.

ובכך הוא מרוויח גם את ביצוע המצוה בפועל כשהוא מל את בנו וגם את כוונת המצוה שהוא כעת מכוון בהכניסו את בנו לברית. בזה למעשה הוא פורע חוב רטרואקטיבית על הברית שקיים על גופו הוא כשהיה בן שמונה ימים ובזה הוא מקיים את המצווה בשלמותה.

לפי זה נבין את הנאמר, מל ולא פרע כאילו לא מל. פרע אין הכוונה לפריעת המילה אלא פריעת חוב.

כשהאבא היה בן שמונת ימים ומלו אותו הוא קיים רק את מעשה המצוה וכעת שהוא מל את בנו הוא פורע את חובו של כוונת המצוה שלא יכל אז לכוון

זאת הכוונה: "הרחמן הוא יברך את אבי הילד וכו' מיום השמיני והלאה", היינו כשהאב מוסר את בנו למילה, מתברר בזה שאף מילתו של האב היתה ברצון ולכן אז "ירצה דמו" של האב. כוונת המצוה שהיתה חסרה לו לאב בעת שמלו אותו עצמו, הוא משלים אותה כעת בהכניסו את בנו לבריתו של אברהם אבינו

כעת גם יובן את ששאלנו: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים. וכי מעשים טובים חייבים רק לאחר החופה, מעשים טובים חייבים כבר מגיל בר מצוה?

אלא שאין הכוונה כאן למעשים טובים שבן אדם לחברו אלא מעשים טובים של המילה עצמה. שכאשר יוולד לך בן ותכניס אותו לבריתו של אברהם אבינו ע"ה בזה אתה זוכה למעשים טובים של השלמת ברית המילה שלך אתה עצמיך.

לצפייה ושמיעת דברי הרב דוד הכהן שליט"א, על פרשת השבוע, פרשת תזריע, היכנסו לקישור הבא

 https://youtu.be/nQLk7kv7IFg?si=Wu2Kf-CW2AY8Xm0C

---------------------

יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ 

--------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה