פרשת שמיני: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

$(function(){setImageBanner('7ec3546d-cb18-4182-bae4-aa5567b1e2ea','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,false,54813,'Image','');})

"לרוב הבטן מקרקרת לפני האוכל, אולם יש כאלו שהבטן שלהם מקרקרת דווקא אחרי האוכל, בעקבות אכילת בשר מן החי הם מתמלאים בנקיפות מצפון. לקראת סוף פרשת שמיני התורה מפרטת את בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה. צריכים באמת לדון בשאלה ערכית וחשובה זו: האם יש צידוק מוסרי לשחוט בעל חי על מנת לאוכלו? בעולם רווחות שתי גישות מרכזיות בנושא... ומה היהדות אומרת בנושא?" הרב דוד הכהן שליט"א על פרשת השבוע המדברת על למה להרוג, למה לרצוח, פרשת שמיני>>>

הרב דוד הכהן שליטא

פרשת שמיני בפי הרב דוד הכהן שליט"א:"לרוב, הבטן מקרקרת לפני האוכל. אולם, יש כאלו שהבטן שלהם מקרקרת דווקא אחרי האוכל. בעקבות אכילת בשר מן החי הם מתמלאים בנקיפות מצפון.

לקראת סוף פרשת שמיני התורה מפרטת את בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה

ויקרא פרק-יא {ב} דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: {ג} כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע וכו'.. וכן בעופות מה מותר ומה אסור לאכול

צריכים באמת לדון בשאלה ערכית וחשובה זו: האם יש צידוק מוסרי לשחוט בעל חי על מנת לאוכלו?

בעולם רווחות שתי גישות מרכזיות בנושא. הגישה הראשונה אינה מחפשת צידוק מוסרי לאכול מזון מן החי. היא מתבססת על המציאות בה האדם חזק יותר מבעלי החיים ולכן באפשרותו לצוד אותם ולאכול אותם, בבחינת "החזקים שורדים". לפי זה, אכילת בשר מן החי נובעת מכוחנות ושתלטנות בלבד.

הגישה האחרת שוללת לגמרי אכילת מזון מן החי. באיזו סמכות נוטל האדם את חיי הבהמה? במה שונה הדבר מרצח? מטבע הדברים, גישה זו מטיפה לצמחונות מטעמים מוסריים.

ומה היהדות אומרת בנושא?

מתקופתו של נוח ואילך התיר הקב"ה לאדם לאכול מבשר החי. יחד עם זאת התורה מציבה הגבלות שונות על היהודי כמו סימני כשרות ושחיטה כהלכה.

מדוע התירה התורה אכילת בשר מן החי?

מי שהיה פעם בבית מטבחיים וראה איך ששוחטים בקר יתכן שהוא יפסיק לאכול בשר! בכלל לשחוט בעל חי לכאורה זה דבר מאוד לא מוסרי ואף אכזרי.

ידוע כי לאחר אכילת בשר, אדם מרגיש מדושן עונג! אכילת בשר גורמת לאדם להתגשמות.

השאלה היא איך התורה שכל כך מזהירה על צער בעלי חיים מתירה בכלל לאדם לשחוט בקר ולאכול?

ידוע שהאדם נברא ביום שנבראו בו החיות והבהמות. הקב"ה השווה את האדם לחיה ולבהמה במזון, באוכל, שנאמר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

אומר רש"י: לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ. השווה להם בהמות וחיות למאכל, כיון שגם לבהמה יש נפש, לבהמה יש הבנה במובנים מסוימים, היא יודעת להישמר מפני סכנות וכדו' ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשרה, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם.

ידוע המעשה עם רבי הקדוש כמובא בב''מ (פה.) שהיו לו שלש עשרה שנה יסורים קשים מאוד, שש שנים סבל מאבנים בכליות ושבע שנים היה לו חולי שבתוך הפה, כאבי שיניים עזים, וכל זאת הגיע לו משום שפעם אחת הוליכו עגל לשחיטה, וזה העגל ברח ונכנס תחת כנפיו של רבי שיחוס וירחם עליו, ורבי הקדוש אמר לו: לך כי לכך נוצרת, אמרו בשמים הואיל ולא ריחם על העגל לפיכך יבואו לו יסורים הנ"ל. במעלתו הנשגבה של רבי הקדוש היה בכל זאת צריך לרחם עליו.

ואלו הייסורים פסקו כאשר ריחם על בעלי חיים. שפעם אחת היו עכברים בביתו של רבי והעוזרת רצתה לזרוק אותם לחוץ, אמר לה רבי הניחי להם שהרי כתוב (תהלים קמה ,ט) וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, אמרו בשמים הואיל והוא מרחם על בעלי חיים נרחם עליו, והפסיקו לו את הייסורים.

אם כן רואים שגם לבעלי החי יש מעט הבנה, מעט רגשות ולכן לא הותר לאכול בשר מבריאת העולם ועד בני נח ורק כשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו', כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

צריך להבין מדוע רק כשבאו בני נח התיר להם לאכול בשר? מה השתנה לאחר המבול שהתורה התירה לאכול בשר?

אלא שמאדם הראשון עד תקופת נח היה דור ירוד ביותר דור שהשחית את דרכו על הארץ, עד שלא היה לו כל הצדקת קיום, הבריאה כולה השחיתה את דרכה הם ירדו לשפל נוראי שלא היה בכח האדם להעלות את הברואים למדרגה גבוהה יותר, ובמקום לעלות ולהתעלות הם ירדו לתהום הנשיה עד שהקב"ה התעצב אל לבו כי ברא את האדם ולכן הוצרך לטהר את העולם במי המבול ולברוא עולם חדש. העולם איבד את זכותו לחיות ולהתקיים, עקב השחתתו וסיאובו.

לא בכדי בא המבול.

העולם היה מושחת. בני האדם איבדו כל רסן, וכשהאדם חוטא אף הדומם מושפע, וההשחתה חילחלה אף אל בעלי החיים. אף הם השחיתו דרכם וחיו מין עם שאינו מינו.   

האדם בחטאו מתקלקל הוא בעצמו, ומקלקל את העולם עמו, ואז החטא מתרבה ומתקלקל ומשפיע גם על היושבים איתו. וזהו מה שאמרו חז"ל: אף החיות והבהמות והעופות נזקקו לשאינם מינם, וגם הארץ זינתה כי אנשי דור המבול טימאו עצמם ואת העולם כולו בטומאה כל כך גדולה עד שנכנסה טומאה גם בבעלי חיים וגם בצומח והתגברה עליהם עד שאיבדה מהעולם כל זכות קיום. מכאן ניתן להבין איך יתכן שבעלי החיים נזקקו לשאינם מינם וגרמו למבול הרי אין להם דעת! וזו הוכחה עד כמה השחית האדם את דרכו על הארץ ולכן בא המבול.

וכבר השמיענו מרן הבית יוסף זצ"ל בדרשותיו. מדוע נצרך היה מבול מים שישטוף את הכל? ותירץ, שעבירה מרעילה את האוויר! עבירות רבות – זה רעל דחוס. דור המבול – אוויר שלא ניתן לחיות בו מבחינה רוחנית. אוויר מורעל מדרדר ומחטיא. והיה הכרח לחטא את העולם, להציפו מים, לטהר את האוויר!

ובתוך כל זה תיבה קטנה המטלטלת על פני הגלים הסוערים, תיבה המכילה את הגרעין ממנו יתפתח העולם לאחר המבול: נח, בניו ונשיהם, חיות ועופות. זה יהווה את המשך קיום האנושות והמשך קיום עולם החי בעולם, וכשעולם שלם חרב, ונח ובניו נבחרו לייסד עולם חדש – באיזו זכות נבחרו, מה נדרשו לעשות? נדרשו לשרת שנה שלמה את כל החיות והבהמות, העופות והרמשים, הזחלים והמעופפים! כי "עולם חסד יבנה", אין זכות ואין חובה נעלים יותר מעשיית חסד, מהטבה לזולת! ודרגות דרגות יש: נח היטיב לבעלי חיים, אברהם אבינו היטיב לנכרים, משה רבינו יצא אל אחיו וראה בסבלותם, היטה שכם לעזור לכל אחד. שלא לדבר על הטבה ללומדי תורה. אבל העיקר – להיטיב, לשרת, לעזור ככל היכולת!"...

והרמב"ן כתב: כל העולם נכחד במי המבול מלבד מי ששהה בתיבת נח, ונח ובניו הם היו אלו שטיפלו במסירות בכל החי במשך שנה תמימה ומשם החל עולם חדש, נמצא שבזכות מסירותם של נח ובניו הם קיימים, בזה נתעלו נח ובניו מהבהמות והחיות ונעשו קנינו של נח ולכן אז הותר להם לאכול מבשר החי.

ומה העניין לשחוט בהמה ולאכול את בשרה, לכאורה זה לא מוסרי יש בזה גם אכזריות, אם כן איך התורה מתירה זאת?

היהדות היא הראשונה בהיסטוריה שהכניסה את המושגים את מה לאכול ומה לא לאכול.

במחקרים של היום התברר שאצל הבהמות והחיות שמעלות גרה ומפריסות פרסה הם היחידים שהצינור שמעביר את הדם למוח שונה אצלם מאותם בעלי חיים בעלי סימן אחד או בעלי חיים ללא סימנים בכלל –

במקור יש שני צינורות שמעבירים את הדם למוח. אצל הבהמות והחיות שמעלות גרא ומפריסות פרסה שונה הדבר שבמקום מסוים הם מתמזגים לצינור אחד ודרכו מועבר הדם למוח וכששוחטים את הבהמות הללו שהותרו ע"י התורה מתנתק אותו צינור, זרימת הדם למוח נעצרת והבהמה מאבדת הכרתה ובכך אין צער בעלי חיים כלל

בשאר הבהמות שאינם טהורים יש שני צינורות שמוליכים את הדם למוח האחד מקדימה בגרון והאחר מהצוואר, כך שגם אם ישחטו אותם בגרונם כדין הרי שזרימת הדם למוח תימשך על ידי הצינור האחורי ויהיה צער גדול לבהמה.

לאחר שהתורה הגדירה מה מותר ומה אסור באכילה, ישנם כאלה שלא מבינים מה זה איסור אכילה, מה ההבדל בין בשר כזה לבשר אחר. יש כאלה שהקצינו והפכו עצמם לצמחוניים, ואם לא שהתורה התירה לנו לאכול מבעלי חיים יתכן והם צדקו, למה שיהיה בכלל מותר לאכול בהמות?

אנו מאמינים שהקב"ה שנתן לנו את התורה נתן לנו את ההנחיה של כל סולם הערכים מה מותר ומה אסור. ואם התורה מורה לנו לשחוט ולאכול אז אין סיבה להיות צדיקים יותר מהתורה!

ע"פ הקבלה - כאשר אדם זוכה לעסוק בתו' - ואוכל בשר אזי הוא מגביה ומרומם את דרגת הבשר מחי למדבר.

יש בטבע תופעה מדהימה שאי אפשר להתכחש אליה, כל דבר אוכל מה שמתחתיו, כך ברא הקב"ה את העולם כפירמידה, כל אחד מכלה את זה שתחתיו.

יש ארבע דרגות כלליות בנבראים, שכללות הנבראים בעולמות מתחלקים לארבע דרגות אלו, הן בנבראים הגשמיים, והן ברוחניות. והם: דומם צומח חי ומדבר הקב"ה קבע מנגנון מסוים בבריאה שכל אחד ניזון מזה שמתחתיו. המדבר ניזון מהחי, החי מהצומח, והצומח מהדומם! האדם אוכל את בעלי החיים שהם מתחתיו, בעלי החיים ניזונים מהעשב שמתחתם והעשב יונק מן האדמה ושותה מן המים שבאדמה. זה הסיסטם שקבע הקב"ה בעולמו וזהו קיומו של עולם

רבי יוסף אלבו בספר העיקרים כותב שהעולם הזה מבוסס על 'התעלות' כל בריאה ובריאה שבעולם צריכה לנוע, להתקדם הלאה ולעלות למקום גבוה יותר מהמקום שבה היא נמצאת. אם אמרנו שיש ארבע יסודות שהם דומם צומח חי ומדבר הרי שתכלית הדומם להתעלות למדרגה גבוהה יותר שהיא הצומח, על ידי שהצומח שותה את המים שהם דומם והם במדרגה אחת מתחתיו בכך הם מתעלים ונהפכים להיות צומח. כמו כן הצומח, על ידי שהחי אוכל את הצומח הרי שהוא מעלה אותו ממדרגת צומח למדרגת החי, כן החי שנאכל על ידי המדבר, בכך מתעלה הוא ממדרגת החי למדרגת המדבר הוא האדם! זה תכלית כל הנבראים להתקדם הלאה, האתגר של כל הבריאה היא לעלות ולהתעלות, לא לדרוך במקום אלא לשרת את מי שמעליך! וכך האדם בעולם, תכליתו לשרת ולעבוד את בוראו יתברך, לעלות ולהתעלות, לשעוט קדימה ולא לעצור.

כעת מובן למה צריכים לאכול בשר, כי בזה אנו מעלים את הדבר שהיה נמוך למקום גבוה, כמו שהמים שהם דומם התעלו להיות צומח, וכשם שהצומח התעלה להיות חי, כך החי התעלה להיות חלק מהמדבר הוא האדם ובכך האדם קיבל כוחות להתקדם, להתעלות ולהתקרב יותר לבורא יתברך ונמצא שאנו של היום איננו של אתמול אלא התעלינו מעלה מעלה, וזו תכליתנו בעולמנו. לכן אין בשחיטת הבקר מעשה אכזריות אלא אדרבה זהו קיומו ותכליתו של עולם.

 

 לצפייה ושמיעת דברי הרב דוד הכהן שליט"א, על פרשת השבוע, פרשת שמיני, היכנסו לקישור הבא: https://youtu.be/oAJDKkxK1f8?si=LKcTGToeYDo4UFg7

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

---------------------

יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ 

--------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה